April 24, 2014  
 
 

‘And G-d Said’

An Investigation into the Conversational Modes

Employed by HaShem in Bereshith

With a Comparison to Shmoth and Shmuel

Rabbi Hayyim G.Z. Solomon

 

Abstract

The Book of Bereshith was searched using the Bar Ilan database for instances of the verb forms דבר and אמר occurring within a set distance from the Names YKVK and variants of E-l Shaddai.   From this set of verses were drawn those that represented verbal communication between HKBH and a human. Sensitive reading of these verses revealed that, in the context of a conversation with the Avot, action was only undertaken by variants of E-l Shaddai. This pattern did not hold before the Flood, and was altered in the books of Shmoth and Shmuel, with theological ramifications.

Introduction

I say to you now, before we begin our investigation, that we search for the threads of Torah, not to unravel it, but to enwrap ourselves in it more straitly. For certainly we hold:

 אני מאמין באמונה שלמה שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבנו עליו השלום (רמב"ם י"ג עקרים, השמיני).

With this as our basis, let us begin.

 The verse "וארא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקב--באל שדי; ושמי יקוק, לא נודעתי להם." (שמות ו:ג) has often puzzled students of Chumash. A careful reading of Bereshith (see below) clearly demonstrates that the name YKVK was known to the Patriarchs, and this contradiction is a lynchpin for the Documentary Hypothesis.

 Rashi takes pains to deal with this, and perhaps hints at the difference between כוונה (expressed as בטחות) and פעולה.

רש"י שמות פרק ו:ג

 באל שדי - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני אל שדי:

ושמי ה' לא נודעתי להם - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי לא נכרתי להם במדת אמתות שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי

 Here, Rashi speaks of G-d making a covenantal promise, but not yet fulfilling it.

The linkage is made between the ‘experiencing fulfillment of promise’ and ‘knowing YKVK’. However, I will take this further than Rashi, and show that rather than being an artifact of hypothetical redaction; not merely an opportunity to ferret out an aspect of G-d through connotations of a name; but rather this is an intentional effect, that the Patriarchs did not know in an effective sense, as did none of mankind after the generation of the Flood, the Private Name of G-d, and this purpose has at least this aspect: it is designed to teach a message on the meaning of פעולה vs. כוונה/ .מחשב I will demonstrate, through evidence in the text of Chumash, that G-d took effective action in the presence of Man before the flood, in the Name YKVK, but ceased to act in the presence of any of the Avot, when speaking as YKVK. Any action taken in the presence of one of the Avot, in the Name YKVK, was only taken in the sense of potential, of intention.

I will also advance the hypothesis: that ‘knowing’ is done through observance of a פעולה or a מעשה, not merely through speaking. One knows another by their deeds, and by their deeds alone are they to be known. Indeed, it was necessary that the Exodus occur, in order that the knowledge of YKVK be once again part of human heritage, and Israel the vehicle for this revelation, as we see:

 

שמות פרק ז

ג ואני אקשה, את-לב פרעה; והרביתי את-אתתי ואת-מופתי, בארץ מצרים.  ד ולא-ישמע אלכם פרעה, ונתתי את-ידי במצרים; והוצאתי את-צבאתי את-עמי בני-ישראל, מארץ מצרים, בשפטים, גדלים.  ה וידעו מצרים כי-אני יקוק, בנטתי את-ידי על-מצרים; והוצאתי את-בני-ישראל, מתוכם.

 Deeds, being actions, in this context, require definition. Action in our tradition can be understood as meaningful only when it effects a change in reality. Performance of a מצות עשה requires both the intent (כוונה) and action (מעשה). (need citation) חייב on a Torah level for a מצוה לא תעשה requires both the intent to do the forbidden action and the actual success in carrying out that intent. (need cit) If one intends to do an action, but no action is done, the mitzvah is neither fulfilled (positive) or transgressed (negative). An action which halachically affects reality must be preceded by a declaration of intent, and immediately followed up by the action itself (nc). Needless to say, any action taken by HKBH was certainly intended:

 “Quantum mechanics … says a lot, but does not really bring us any closer to the secret of the Old One. I, at any rate, am convinced that He does not throw dice.”

Albert Einstein, 1926

“Not only does G-d definitely play dice, but He sometimes confuses us by throwing them where they can’t be seen.”

Stephen Hawking

 I will respond to these giants of Physics, and say, “When He hides the dice, be assured, He intended to do so, that we might seek after them, and Him.”

 In our seeking, we can ask the question, “Who is speaking, in the presence of one of the Avot, when effective action is taken?” Does the active party appear in one guise, and then another? And further, if a pattern is found, are we, חס ושלום, to think it random? Is it the work of an immensely clever redactor, or one perhaps unaware of the tremendous theological ramifications of his assemblage?   Rather, we see the hand of the Merciful One, providing us a lesson stretched out across generations: to intend is well and fine, but to do is the essence that teaches who a person is.

 Method

 The Bar Ilan database was used to search Bereshith for instances of grammatical variants of the roots אמר,דבר , and the names YKVK and variants of E-l occurring within 8 words of each other. This yielded over 200 instances of such combinations. These verses were analyzed and reduced to a subset.   The criteria were first, that from the context one could determine which Name was active at that time of the conversation, and second, that HKBH was speaking to a human, not an angel speaking to a human, or any other intermediary, or HKBH speaking to the hosts of heaven, or in a soliloquy. Examination of all of these verses yielded 24 distinct conversations.

 Classification of passages into P, J, JP, E and D follow Kugel, Friedman, et. al.

 The following section will quote the conversations, with explication.

Analysis and Discussion

 In Conversation One, E-lokim is speaking to Adam – in context of instructing ‘pru urvu’, and designating that which would be to Adam for food. In the two instances of conversation in two verses, E-lokim is instructing Adam – not an ‘action’ in our sense, and then ‘gives’ herbs and seeds to Adam as food. The second is an action, a transitive verb requiring a direct object, so that in this ‘giving’ He effects a change in the world, creating a class of creation which is to be used as sustenance for another class of creation.  This world-reality will be modified later in history (see below).  According to Documentary Hypothesis, this is a ‘P’ narrative.

 א:כח ויברך אתם, א-קים, ויאמר להם א-קים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל-חיה, הרמשת על-הארץכט ויאמר א-קים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ, זרע זרעלכם יהיה, לאכלה.

 In the second conversation, YKVK E-lokim is speaking to Adam. In this exchange Adam is commanded to not eat of a particular tree. We see here the first use of the verb צוה in Chumash, the verb ‘to command’, which again is a transitive verb. Thus, it is indeed an action verb in our context, as it also effects a change in reality. With respect to a מצוה לא תעשה the function of צוה is to cause a separation, analogous to וירא א-קים את-האור, כי-טוב; ויבדל א-קים, בין האור ובין החשך (בראשית א:ד). In both cases the nature of the universe has been changed. Each are a ordering out of chaos – separating light from darkness, forbidden from permitted.  This is a conversation in two verses which yields the first ordering of the world of action.  This passage is classified as JP, with the reference to E-lokim taken as an insertion of P.

 ב:טז ויצו יקוק א-קים, על-האדם לאמרמכל עץ-הגן, אכל תאכליז ומעץ, הדעת טוב ורע--לא תאכל, ממנוכי, ביום אכלך ממנו--מות תמות.

In the third conversation, YKVK E-lokim is speaking first to Adam, Isha, then the nachash, the serpent. In a beautiful chiasm the conversation moves from investigation, to determination, to aftermath. It is full of action: curses of labor, both kinds, changes of nature of the serpent and of the soil – all consequences of the eating from the tree of D’at Tov vRa’.  There are three distinct instances of action speech in these eleven verses categorized as JP text.

 ג:ט ויקרא יקוק א-קים, אל-האדם; ויאמר לו, איכהי ויאמר, את-קלך שמעתי בגן; ואירא כי-עירם אנכי, ואחבאיא ויאמר--מי הגיד לך, כי עירם אתה; המן-העץ, אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו--אכלתיב ויאמר, האדםהאשה אשר נתתה עמדי, הוא נתנה-לי מן-העץ ואכליג ויאמר יקוק א-קים לאשה, מה-זאת עשית; ותאמר, האשה, הנחש השיאני, ואכליד ויאמר יקוק א-קים אל-הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה מכל-הבהמה, ומכל חית השדה; על-גחנך תלך, ועפר תאכל כל-ימי חייךטו ואיבה אשית, בינך ובין האשה, ובין זרעך, ובין זרעההוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב.  {ס}

טז אל-האשה אמר, הרבה ארבה עצבונך והרנך--בעצב, תלדי בנים; ואל-אישך, תשוקתך, והוא, ימשל-בךיז ולאדם אמר, כי-שמעת לקול אשתך, ותכל מן-העץ, אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו--ארורה האדמה, בעבורך, בעצבון תאכלנה, כל ימי חייךיח וקוץ ודרדר, תצמיח לך; ואכלת, את-עשב השדהיט בזעת אפיך, תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לקחתכי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב. כ ויקרא האדם שם אשתו, חוהכי הוא היתה, אם כל-חיכא ויעש יקוק א-קים לאדם ולאשתו, כתנות עור--וילבשם.

 In the fourth conversation YKVK speaks in the manner of correction and instruction to Cain. Though we have a distinct voice instance in two verses, classified as a J narrative, there is no action.

 ד:ו ויאמר יקוק, אל-קיןלמה חרה לך, ולמה נפלו פניךז הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשל-בו.

In the fifth Conversation YKVK is again dealing out the consequences of action, this time to Cain. Here, the transgression was one of murder, and associated ramifications follow hard on its heel. What is clear from this passage and the passage of the serpent (above) is that the curses and changes of nature were implemented immediately, not in the future/potential. Further, according to the working hypothesis, from this and the previous passages, the generations before the flood would therefore ‘know’ in the concrete sense YKVK. Since these three utterances, in seven verses are also classified as a J narrative, we can eliminate the possibility of the action/no action pattern being an artifact of redaction.

 ד:ט ויאמר יקוק אל-קין, אי הבל אחיך; ויאמר לא ידעתי, השמר אחי אנכיי ויאמר, מה עשית; קול דמי אחיך, צעקים אלי מן-האדמהיא ועתה, ארור אתה, מן-האדמה אשר פצתה את-פיה, לקחת את-דמי אחיך מידךיב כי תעבד את-האדמה, לא-תסף תת-כחה לך; נע ונד, תהיה בארץיג ויאמר קין, אל-יקוקגדול עוני, מנשאיד הן גרשת אתי היום, מעל פני האדמה, ומפניך, אסתר; והייתי נע ונד, בארץ, והיה כל-מצאי, יהרגניטו ויאמר לו יקוק, לכן כל-הרג קין, שבעתים, יקם; וישם יקוק לקין אות, לבלתי הכות-אתו כל-מצאו.

Sixth Conversation: Here E-lokim is speaking to Noach, telling him of what is occurring and will occur, and giving instruction with respect to the Ark. The first action of the Flood occurs here, interestingly enough, in the present tense, implying an action which has started and will continue. The difference between this newly effected continual action (the Flood) and the covenant (given in conversive vav future construct) is telling. The first action of the Mabul occurs here. This is an action passage. In this passage, classified as a P narrative, HaShem begins speaking once and continues for 9 verses.

 ו:יג ויאמר א-קים לנח, קץ כל-בשר בא לפני--כי-מלאה הארץ חמס, מפניהם; והנני משחיתם, את-הארץיד עשה לך תבת עצי-גפר, קנים תעשה את-התבה; וכפרת אתה מבית ומחוץ, בכפרטו וזה, אשר תעשה אתהשלש מאות אמה, ארך התבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתהטז צהר תעשה לתבה, ואל-אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התבה, בצדה תשים; תחתים שנים ושלשים, תעשהיז ואני, הנני מביא את-המבול מים על-הארץ, לשחת כל-בשר אשר-בו רוח חיים, מתחת השמיםכל אשר-בארץ, יגוע יח והקמתי את-בריתי, אתך; ובאת, אל-התבה--אתה, ובניך ואשתך ונשי-בניך אתךיט ומכל-החי מכל-בשר שנים מכל, תביא אל-התבה--להחית אתךזכר ונקבה, יהיוכ מהעוף למינהו, ומן-הבהמה למינה, מכל רמש האדמה, למינהו--שנים מכל יבאו אליך, להחיותכא ואתה קח-לך, מכל-מאכל אשר יאכל, ואספת, אליך; והיה לך ולהם, לאכלהכב ויעש, נחככל אשר צוה אתו, א-קים--כן עשה.

 In the seventh conversation, YKVK merely instructs Noah, gives him a warning about the time for the upcoming flood, but doesn’t actually do anything. This single instance of speech, again classified as a J narrative, continues for four verses.

 ז:א ויאמר יקוק לנח, בא-אתה וכל-ביתך אל-התבהכי-אתך ראיתי צדיק לפני, בדור הזהב מכל הבהמה הטהורה, תקח-לך שבעה שבעה--איש ואשתו; ומן-הבהמה אשר לא טהרה הוא, שנים--איש ואשתוג גם מעוף השמים שבעה שבעה, זכר ונקבה, לחיות זרע, על-פני כל-הארץד כי לימים עוד שבעה, אנכי ממטיר על-הארץ, ארבעים יום, וארבעים לילה; ומחיתי, את-כל-היקום אשר עשיתי, מעל, פני האדמה

 In this passage (8 of 24) E-lokim instructs Noah using a formula that is to be repeated in later Chumash, “G-d spoke to Pluny, saying.” This construct has been called a ‘light command’ (need reference), i.e. less strong than צוה, it still is more weighty than a simple speaking.   We could classify the ‘light command’ as an action. If we did, it is interesting to note, consistent with my hypothesis, that here E-lokim is active, but in Shmoth and onward it will be וידבר יקוק, אל-מישהו לאמר. This P passage, with one instance of conversation in three verses, does not contain any ‘reality changing’ commands. Later, this formula will be used for mitzvoth.

 ח:טו וידבר א-קים, אל-נח לאמרטז צא, מן-התבה--אתה, ואשתך ובניך ונשי-בניך אתךיז כל-החיה אשר-אתך מכל-בשר, בעוף ובבהמה ובכל-הרמש הרמש על-הארץ--הוצא (היצא) אתך; ושרצו בארץ, ופרו ורבו על-הארץ.

 After the Flood, G-d speaks again to Noah (9 of 24). In this P passage, E-lokim speaks four times in seventeen verses. This passage is full of action, including the change of status of the covenant from potential (see conversation 6 above) to effective. E-lokim changes the reality of the world – now Man (and other beasts) can eat flesh. The rainbow is set in the sky as a sign of this covenant.

ט:א ויברך א-קים, את-נח ואת-בניו; ויאמר להם פרו ורבו, ומלאו את-הארץ.  ב ומוראכם וחתכם, יהיה, על כל-חית הארץ, ועל כל-עוף השמים; בכל אשר תרמש האדמה ובכל-דגי הים, בידכם נתנו.  ג כל-רמש אשר הוא-חי, לכם יהיה לאכלה:  כירק עשב, נתתי לכם את-כל.  ד אך-בשר, בנפשו דמו לא תאכלו.  ה ואך את-דמכם לנפשתיכם אדרש, מיד כל-חיה אדרשנו; ומיד האדם, מיד איש אחיו--אדרש, את-נפש האדם.  ו שפך דם האדם, באדם דמו ישפך:  כי בצלם א-קים, עשה את-האדם.  ז ואתם, פרו ורבו; שרצו בארץ, ורבו-בה. ח ויאמר א-קים אל-נח, ואל-בניו אתו לאמר.  ט ואני, הנני מקים את-בריתי אתכם, ואת-זרעכם, אחריכם.  י ואת כל-נפש החיה אשר אתכם, בעוף בבהמה ובכל-חית הארץ אתכם; מכל יצאי התבה, לכל חית הארץ.  יא והקמתי את-בריתי אתכם, ולא-יכרת כל-בשר עוד ממי המבול; ולא-יהיה עוד מבול, לשחת הארץ.  יב ויאמר א-קים, זאת אות-הברית אשר-אני נתן ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, אשר אתכם--לדרת, עולם.  יג את-קשתי, נתתי בענן; והיתה לאות ברית, ביני ובין הארץ.  יד והיה, בענני ענן על-הארץ, ונראתה הקשת, בענן.  טו וזכרתי את-בריתי, אשר ביני וביניכם, ובין כל-נפש חיה, בכל-בשר; ולא-יהיה עוד המים למבול, לשחת כל-בשר.  טז והיתה הקשת, בענן; וראיתיה, לזכר ברית עולם, בין א-קים, ובין כל-נפש חיה בכל-בשר אשר על-הארץ.  יז ויאמר א-קים, אל-נח:  זאת אות-הברית, אשר הקמתי, ביני, ובין כל-בשר אשר על-הארץ.

From the end of the Flood to the advent of Avraham Avinu on the stage of world history, Idolatry ממש enters into the world, and YKVK never once speaks to any man.   YKVK is still known, but as if in the abstract. It seems that Noah is aware of this change, in the withdrawal of YKVK from the realm of action, when he says, in this J-classified narrative:

 ט:כו ויאמר, ברוך יקוק א-קי שם; ויהי כנען, עבד למו.  כז יפת א-קים ליפת, וישכן באהלי-שם; ויהי כנען, עבד למו.

 Apparently, Noah knows that YKVK will no longer be visibly active. The simple awareness of the existence of YKVK does not cease, His Name is still used:

 י:ט הוא-היה גבר-ציד, לפני יקוק; על-כן, יאמר, כנמרד גבור ציד, לפני יקוק.

 When YKVK finally speaks again to Man, it is to Avraham Avienu, when he is yet Avram, instructing him to begin his journey. This single act of speech, the tenth such is Chumash, takes up two verses. Everything done by G-d in this P-classified narrative is yet-to-be-done, in future tense. 

 יב:א ויאמר יקוק אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר אראךב ואעשך, לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה, ברכהג ואברכה, מברכיך, ומקללך, אאר; ונברכו בך, כל משפחת האדמה.

 Tenth Conversation, 1 instance in one verse

YKVK to Avram, et al, telling, blessing, but in again future tense – in Canaan. No action, just potential.[J]

 יב:ז וירא יקוק, אל-אברם, ויאמר, לזרעך אתן את-הארץ הזאת; ויבן שם מזבח, ליקוק הנראה אליו

 Eleventh Conversation, the whole of chapter 15, 5 instances in 21 verses

YKVK and His Word, telling and predicting to Avram, and blessing

In all of the action here, we see the tension of the potential – Avram believes in the L-rd, but is still questioning the future. There have been promises, but nothing concrete yet. This is not true action, but still in the valance of potential only.[j to 12, Redactor for 13,14]

בראשית פרק טו

א אחר הדברים האלה, היה דבר-יקוק אל-אברם, במחזה, לאמר:  אל-תירא אברם, אנכי מגן לך--שכרך, הרבה מאד.  ב ויאמר אברם, אדני יקוק מה-תתן-לי, ואנכי, הולך ערירי; ובן-משק ביתי, הוא דמשק אליעזר.  ג ויאמר אברם--הן לי, לא נתתה זרע; והנה בן-ביתי, יורש אתי.  ד והנה דבר-יקוק אליו לאמר, לא יירשך זה:  כי-אם אשר יצא ממעיך, הוא יירשך.  ה ויוצא אתו החוצה, ויאמר הבט-נא השמימה וספר הכוכבים--אם-תוכל, לספר אתם; ויאמר לו, כה יהיה זרעך.  ו והאמן, ביקוק; ויחשבה לו, צדקה.  ז ויאמר, אליו:  אני יקוק, אשר הוצאתיך מאור כשדים--לתת לך את-הארץ הזאת, לרשתה.  ח ויאמר:  אדני יקוק, במה אדע כי אירשנה.  ט ויאמר אליו, קחה לי עגלה משלשת, ועז משלשת, ואיל משלש; ותר, וגוזל.  י ויקח-לו את-כל-אלה, ויבתר אתם בתוך, ויתן איש-בתרו, לקראת רעהו; ואת-הצפר, לא בתר.  יא וירד העיט, על-הפגרים; וישב אתם, אברם.  יב ויהי השמש לבוא, ותרדמה נפלה על-אברם; והנה אימה חשכה גדלה, נפלת עליו.  יג ויאמר לאברם, ידע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם--ארבע מאות, שנה.  יד וגם את-הגוי אשר יעבדו, דן אנכי; ואחרי-כן יצאו, ברכש גדול.  טו ואתה תבוא אל-אבתיך, בשלום:  תקבר, בשיבה טובה.  טז ודור רביעי, ישובו הנה:  כי לא-שלם עון האמרי, עד-הנה.  יז ויהי השמש באה, ועלטה היה; והנה תנור עשן, ולפיד אש, אשר עבר, בין הגזרים האלה.  יח ביום ההוא, כרת יקוק את-אברם--ברית לאמר:  לזרעך, נתתי את-הארץ הזאת, מנהר מצרים, עד-הנהר הגדל נהר-פרת.  יט את-הקיני, ואת-הקנזי, ואת, הקדמני.  כ ואת-החתי ואת-הפרזי, ואת-הרפאים.  כא ואת-האמרי, ואת-הכנעני, ואת-הגרגשי, ואת-היבוסי.

Twelfth Conversation, Chapter 17, YKVK, E-l-Shaddai and E-lokim speaking, predicting, blessing, and establishing a covenant with Avram, changing his name. Critical note – the conversation begins with YKVK, but when the action starts – cutting the brit or renaming Avraham, it is E-lokim as the subject. 5 occurences in 21 verses. [P see page 56]

 פרק יז

א ויהי אברם, בן-תשעים שנה ותשע שנים; וירא יקוק אל-אברם, ויאמר אליו אני-אל שדי--התהלך לפני, והיה תמים.  ב ואתנה בריתי, ביני ובינך; וארבה אותך, במאד מאד.  ג ויפל אברם, על-פניו; וידבר אתו א-קים, לאמר.  ד אני, הנה בריתי אתך; והיית, לאב המון גוים.  ה ולא-יקרא עוד את-שמך, אברם; והיה שמך אברהם, כי אב-המון גוים נתתיך.  ו והפרתי אתך במאד מאד, ונתתיך לגוים; ומלכים, ממך יצאו.  ז והקמתי את-בריתי ביני ובינך, ובין זרעך אחריך לדרתם--לברית עולם:  להיות לך לא-קים, ולזרעך אחריך.  ח ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך, את כל-ארץ כנען, לאחזת, עולם; והייתי להם, לא-קים.  ט ויאמר א-קים אל-אברהם, ואתה את-בריתי תשמר--אתה וזרעך אחריך, לדרתם.  י זאת בריתי אשר תשמרו, ביני וביניכם, ובין זרעך, אחריך:  המול לכם, כל-זכר.  יא ונמלתם, את בשר ערלתכם; והיה לאות ברית, ביני וביניכם.  יב ובן-שמנת ימים, ימול לכם כל-זכר--לדרתיכם:  יליד בית--ומקנת-כסף מכל בן-נכר, אשר לא מזרעך הוא.  יג המול ימול יליד ביתך, ומקנת כספך; והיתה בריתי בבשרכם, לברית עולם.  יד וערל זכר, אשר לא-ימול את-בשר ערלתו--ונכרתה הנפש ההוא, מעמיה:  את-בריתי, הפר.  טו ויאמר א-קים, אל-אברהם, שרי אשתך, לא-תקרא את-שמה שרי:  כי שרה, שמה.  טז וברכתי אתה, וגם נתתי ממנה לך בן; וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו.  יז ויפל אברהם על-פניו, ויצחק; ויאמר בלבו, הלבן מאה-שנה יולד, ואם-שרה, הבת-תשעים שנה תלד.  יח ויאמר אברהם, אל-הא-קים:  לו ישמעאל, יחיה לפניך.  יט ויאמר א-קים, אבל שרה אשתך ילדת לך בן, וקראת את-שמו, יצחק; והקמתי את-בריתי אתו לברית עולם, לזרעו אחריו.  כ ולישמעאל, שמעתיך--הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו, במאד מאד:  שנים-עשר נשיאם יוליד, ונתתיו לגוי גדול.  כא ואת-בריתי, אקים את-יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה, בשנה האחרת.

 Thirteenth Conversation, Chapter 18, YKVK simply speaking with Avraham and Sarah, 2 occurrences but in two verses, and then 10 verses. No action. [J]

פרק יח

יג ויאמר יקוק, אל-אברהם:  למה זה צחקה שרה לאמר, האף אמנם אלד--ואני זקנתי.  יד היפלא מיקוק, דבר; למועד אשוב אליך, כעת חיה--ולשרה בן.  טו ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה; ויאמר לא, כי צחקת. כג ויגש אברהם, ויאמר:  האף תספה, צדיק עם-רשע.  כד אולי יש חמשים צדיקם, בתוך העיר; האף תספה ולא-תשא למקום, למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה.  כה חללה לך מעשת כדבר הזה, להמית צדיק עם-רשע, והיה כצדיק, כרשע; חללה לך--השפט כל-הארץ, לא יעשה משפט.  כו ויאמר יקוק, אם-אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר--ונשאתי לכל-המקום, בעבורם.  כז ויען אברהם, ויאמר:  הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדני, ואנכי עפר ואפר.  כח אולי יחסרון חמשים הצדיקם, חמשה--התשחית בחמשה, את-כל-העיר; ויאמר, לא אשחית, אם-אמצא שם, ארבעים וחמשה.  כט ויסף עוד לדבר אליו, ויאמר, אולי ימצאון שם, ארבעים; ויאמר לא אעשה, בעבור הארבעים.  ל ויאמר אל-נא יחר לאדני, ואדברה--אולי ימצאון שם, שלשים; ויאמר לא אעשה, אם-אמצא שם שלשים.  לא ויאמר, הנה-נא הואלתי לדבר אל-אדני--אולי ימצאון שם, עשרים; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרים.  לב ויאמר אל-נא יחר לאדני, ואדברה אך-הפעם--אולי ימצאון שם, עשרה; ויאמר לא אשחית, בעבור העשרה.

Fourteenth Conversation, Chapter 20, E-lokim visiting Avimelech in a dream, 2 occurrences in 5 verses. Also, see Shaul below (low grade visitation). [E]

פרק כ

ג ויבא א-קים אל-אבימלך, בחלום הלילה; ויאמר לו, הנך מת על-האשה אשר-לקחת, והוא, בעלת בעל.  ד ואבימלך, לא קרב אליה; ויאמר--אדני, הגוי גם-צדיק תהרג.  ה הלא הוא אמר-לי אחתי הוא, והיא-גם-הוא אמרה אחי הוא; בתם-לבבי ובנקין כפי, עשיתי זאת.  ו ויאמר אליו הא-קים בחלם, גם אנכי ידעתי כי בתם-לבבך עשית זאת, ואחשך גם-אנכי אותך, מחטו-לי; על-כן לא-נתתיך, לנגע אליה.  ז ועתה, השב אשת-האיש כי-נביא הוא, ויתפלל בעדך, וחיה; ואם-אינך משיב--דע כי-מות תמות, אתה וכל-אשר-לך.

 

Fifthteenth Conversation, Chapter 21, E-lokim speaking with Avraham, promising to make of Yishmael a nation. One instance in a single verse. [E]

פרק כא

יב ויאמר א-קים אל-אברהם, אל-ירע בעיניך על-הנער ועל-אמתך--כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקלהכי ביצחק, יקרא לך זרע.

However, here E-lokim jumps right in and does a lot of stuff.[E]

יט ויפקח א-קים את-עיניה, ותרא באר מים; ותלך ותמלא את-החמת, מים, ותשק, את-הנערכ ויהי א-קים את-הנער, ויגדל; וישב, במדבר, ויהי, רבה קשת.

 Interestingly enough, in the whole of perek כב, the Aikedah, the record of the actual conversation is missing! HKBH never speaks to Avraham! [E,RJE –see 65]

 Sixteenth Conversation, Chapter 25, YKVK responding to Rivka, in the manner of a prediction/oracle. One instance in two verses. No action. [J]

פרק כה

כב ויתרצצו הבנים, בקרבה, ותאמר אם-כן, למה זה אנכי; ותלך, לדרש את-יקוקכג ויאמר יקוק לה, שני גיים (גוים) בבטנך, ושני לאמים, ממעיך יפרדו; ולאם מלאם יאמץ, ורב יעבד צעיר.

 Seventeenth Conversation, Chapter 26, YKVK speaking to Yitzhak, in the manner of a prediction.   Absolute proof that Yitzhak knew the name YKVK. One instance in two verses. [J]

פרק כו

כד וירא אליו יקוק, בלילה ההוא, ויאמר, אנכי א-קי אברהם אביך; אל-תירא, כי-אתך אנכי, וברכתיך והרביתי את-זרעך, בעבור אברהם עבדיכה ויבן שם מזבח, ויקרא בשם יקוק, ויט-שם, אהלו; ויכרו-שם עבדי-יצחק, באר.

Eighteenth Conversation, Chapter 28, YKVK speaking to Yaakov, in the manner of a prediction.   More absolute proof that Yaakov knew the name YKVK. However, here is evidence that, though he new the Name YKVK, he knew G-d as E-lokim – YKVK was G-d, but E-lokim did things! One instance in four verses. [J 17 is E ]

פרק כח

יג והנה יקוק נצב עליו, ויאמר, אני יקוק א-קי אברהם אביך, וא-קי יצחק; הארץ, אשר אתה שכב עליה--לך אתננה, ולזרעךיד והיה זרעך כעפר הארץ, ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה; ונברכו בך כל-משפחת האדמה, ובזרעךטו והנה אנכי עמך, ושמרתיך בכל אשר-תלך, והשבתיך, אל-האדמה הזאתכי, לא אעזבך, עד אשר אם-עשיתי, את אשר-דברתי לךטז וייקץ יעקב, משנתו, ויאמר, אכן יש יקוק במקום הזה; ואנכי, לא ידעתייז ויירא, ויאמר, מה-נורא, המקום הזהאין זה, כי אם-בית א-קים, וזה, שער השמים.

 The evidence for the awareness of E-lokim as the active name is found in the following verses [E also see 77]

 כ וידר יעקב, נדר לאמראם-יהיה א-קים עמדי, ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך, ונתן-לי לחם לאכל, ובגד ללבשכא ושבתי בשלום, אל-בית אבי; והיה יקוק לי, לא-קיםכב והאבן הזאת, אשר-שמתי מצבה--יהיה, בית א-קים; וכל אשר תתן-לי, עשר אעשרנו לך.

Ninteenth Conversation, Chapter 31 YKVK instructing Yaakov to return home. One instance in one verse. No action. [j]

פרק לא

ג ויאמר יקוק אל-יעקב, שוב אל-ארץ אבותיך ולמולדתך; ואהיה, עמך.

Twentieth Conversation, Chapter 31 E-lokim warning Lavan. There being one instance in one verse. No action, but Lavan doesn’t warrant YKVK. See Shaul below. [E]

 פרק לא

כד ויבא א-קים אל-לבן הארמי, בחלם הלילה; ויאמר לו, השמר לך פן-תדבר עם-יעקב--מטוב עד-רע.

 Twenty-first Conversation, Chapter 35 E-lokim commanding Yaakov. There being one instance in one verse.   Why Yaakov doesn’t warrant YKVK here needs investigation. [E]

פרק לה

א ויאמר א-קים אל-יעקב, קום עלה בית-אל ושב-שם; ועשה-שם מזבח--לאל הנראה אליך, בברחך מפני עשו אחיך.

 Twenty-second Conversation, Chapter 35 E-lokim blessing Yaakov, and changing his name. Again, action is done by E-lokim. There being two instances in four verses. [P (r insert in 9)

פרק לה

ט וירא א-קים אל-יעקב עוד, בבאו מפדן ארם; ויברך, אתוי ויאמר-לו א-קים, שמך יעקבלא-יקרא שמך עוד יעקב, כי אם-ישראל יהיה שמך, ויקרא את-שמו, ישראליא ויאמר לו א-קים אני אל שדי, פרה ורבה--גוי וקהל גוים, יהיה ממך; ומלכים, מחלציך יצאויב ואת-הארץ, אשר נתתי לאברהם וליצחק--לך אתננה; ולזרעך אחריך, אתן את-הארץ

 Twenty-third and final Conversation in Bereshieth, Chapter 46 E-lokim speaking to Israel/Yaakov in a dream. There being two instances in three verses. [E]

פרק מו

ב ויאמר א-קים לישראל במראת הלילה, ויאמר יעקב יעקב; ויאמר, הנניג ויאמר, אנכי האל א-קי אביך; אל-תירא מרדה מצרימה, כי-לגוי גדול אשימך שםד אנכי, ארד עמך מצרימה, ואנכי, אעלך גם-עלה; ויוסף, ישית ידו על-עיניך.

 

Now the scene has changed. We are in Exodus-Shmoth. 

[e 1 j2 -4.5 e4.5 j 5 e 6 j 7]

שמות פרק ג

א ומשה, היה רעה את-צאן יתרו חתנו--כהן מדין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבא אל-הר הא-קים חרבה.  ב וירא מלאך יקוק אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בער באש, והסנה, איננו אכל.  ג ויאמר משה--אסרה-נא ואראה, את-המראה הגדל הזה:  מדוע, לא-יבער הסנה.  ד וירא יקוק, כי סר לראות; ויקרא אליו א-קים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני.  ה ויאמר, אל-תקרב הלם; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קדש הוא.  ו ויאמר, אנכי א-קי אביך, א-קי אברהם א-קי יצחק, וא-קי יעקב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-הא-קים.  ז ויאמר יקוק, ראה ראיתי את-עני עמי אשר במצרים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נגשיו, כי ידעתי את-מכאביו.

 The active agent is no longer E-lokim, but rather YKVK. It is now YKVK who speaks and does, as we see in the fourth perek.   If the people didn’t know YKVK, what is the first verse? [e] 

 שמות פרק ד

א ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי:  כי יאמרו, לא-נראה אליך יקוק.  ב ויאמר אליו יקוק, מזה (מה-זה) בידך; ויאמר, מטה.  ג ויאמר השליכהו ארצה, וישלכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו.  ד ויאמר יקוק, אל-משה, שלח ידך, ואחז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. 

This is the set pattern for Shmoth. All activity and speaking is done by YKVK. The aspect of G-d which is the active component, in the eyes of the humans who would come to write the records, is YKVK. E-lokim is now passive, or absent.

Though YKVK did no action before a collocutor, but rather E-lokim, in all of Bereshith, from Moshe and on YKVK has become revealed in action – thus become ‘known’ in the only sense that is relevant in Judaism. In Sefer Shmuel, either of these aspects are available for simultaneous interlocution and action.

The whole of the third perek demonstrates that we now see YKVK as collocutor, the medium now is prophesy, and the ‘knowing’ of YKVK is not assumed – rather it will come through the experiential value of action.

שמואל א פרק ג

א והנער שמואל משרת את-יקוק, לפני עלי; ודבר-יקוק, היה יקר בימים ההם--אין חזון, נפרץ.  ב ויהי ביום ההוא, ועלי שכב במקומו; ועינו החלו כהות, לא יוכל לראות.  ג ונר א-קים טרם יכבה, ושמואל שכב, בהיכל יקוק, אשר-שם ארון א-קים. ד ויקרא יקוק אל-שמואל, ויאמר הנני.  ה וירץ אל-עלי, ויאמר הנני כי-קראת לי, ויאמר לא-קראתי, שוב שכב; וילך, וישכב.  ו ויסף יקוק, קרא עוד שמואל, ויקם שמואל וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויאמר לא-קראתי בני, שוב שכב.  ז ושמואל, טרם ידע את-יקוק; וטרם יגלה אליו, דבר-יקוק. ח ויסף יקוק קרא-שמואל, בשלישת, ויקם וילך אל-עלי, ויאמר הנני כי קראת לי; ויבן עלי, כי יקוק קרא לנער.  ט ויאמר עלי לשמואל, לך שכב, והיה אם-יקרא אליך, ואמרת דבר יקוק כי שמע עבדך; וילך שמואל, וישכב במקומו.  י ויבא יקוק ויתיצב, ויקרא כפעם-בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל דבר, כי שמע עבדך.יא ויאמר יקוק אל-שמואל, הנה אנכי עשה דבר בישראל:  אשר, כל-שמעו--תצלינה, שתי אזניו.  יב ביום ההוא אקים אל-עלי, את כל-אשר דברתי אל-ביתו--החל, וכלה.  יג והגדתי לו, כי-שפט אני את-ביתו עד-עולם--בעון אשר-ידע, כי-מקללים להם בניו, ולא כהה, בם.  יד ולכן נשבעתי, לבית עלי:  אם-יתכפר עון בית-עלי, בזבח ובמנחה--עד-עולם.  טו וישכב שמואל עד-הבקר, ויפתח את-דלתות בית-יקוק; ושמואל ירא, מהגיד את-המראה אל-עלי.  טז ויקרא עלי את-שמואל, ויאמר שמואל בני; ויאמר, הנני.  יז ויאמר, מה הדבר אשר דבר אליך--אל-נא תכחד, ממני:  כה יעשה-לך א-קים, וכה יוסיף, אם-תכחד ממני דבר, מכל-הדבר אשר-דבר אליך.  יח ויגד-לו שמואל את-כל-הדברים, ולא כחד ממנו; ויאמר--יקוק הוא, הטוב בעינו יעשה.יט ויגדל, שמואל; ויקוק היה עמו, ולא-הפיל מכל-דבריו ארצה.  כ וידע, כל-ישראל, מדן, ועד-באר שבע:  כי נאמן שמואל, לנביא ליקוק.  כא ויסף יקוק, להראה בשלה:  כי-נגלה יקוק אל-שמואל בשלו, בדבר יקוק.

However, depending on who you are, your level of prophesy and the aspect whom you know by voice and action may not be YKVK, but E-lokim, as we see below.

שמואל א פרק ט

ט והיה, כהפנתו שכמו ללכת מעם שמואל, ויהפך-לו א-קים, לב אחר; ויבאו כל-האתות האלה, ביום ההוא. י ויבאו שם הגבעתה, והנה חבל-נבאים לקראתו; ותצלח עליו רוח א-קים, ויתנבא בתוכם.

Strength of spirit and apparent heavenly favor also informs the level of prophesy and the aspect whom you know by voice and action, for good or ill.

שמואל א פרק ט

 יא ויאמר שמואל אל-ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן, והנה רעה בצאן; ויאמר שמואל אל-ישי שלחה וקחנו, כי לא-נסב עד-באו פהיב וישלח ויביאהו והוא אדמוני, עם-יפה עינים וטוב ראיויאמר יקוק קום משחהו, כי-זה הואיג ויקח שמואל את-קרן השמן, וימשח אתו בקרב אחיו, ותצלח רוח-יקוק אל-דוד, מהיום ההוא ומעלה; ויקם שמואל, וילך הרמתהיד ורוח יקוק סרה, מעם שאול; ובעתתו רוח-רעה, מאת יקוק.

 

 

Summary

 

 We have seen that, prior to the flood, effective action was witnessed as taken by YKVK (Personal) and E-lokim (impersonal). From the flood until Moshe Rabbeinu only the E-lokim-impersonal aspect of G-d was witnessed. The Exodus was accomplished so that mankind would once again have tangible proof of YKVK, though E-lokim remained an option for lesser prophesy. Only through the tangible, action-effective witness could YKVK be ממש known. Through the constancy of this pattern, the underlying lesson as to the meaning of כוונה and מעשה as necessary components of effective action was shown not to be accidental, nor an artifact of redaction, but the intention of Scripture.



QUICK LINKS  

The Traditional Congregation of Mount Dora
Proud to be Jewish in Lake County
848 N. Donnelly St, Mount Dora, FL, 32757
Phone: (352) 735-4774